אלימות: אלימות היא שימוש בכוח פיזי על מנת לפגוע בקורבן, אלימות זו תופעה בלתי חוקית. לאלימות יש השפעות רבות על הקורבן מבחינה נפשית ומבחינה הישגית לאורך השנים. תופעה זו פוגעת בחייו של הקורבן.

אלימות מילולית: אמירה שלילית הנאמרת לקורבן,לעיתים תוך מניעת אפשרות של קורבן לתגובה כלשהי.

אלימות פיזית: אלימות מסוג זה היא התנהגות כוחנית,בין אם פיזית,פסיכולוגית או אחרת,תוך כדי פגיעה או כוונה לפגוע בבני האדם,בע"ח,צומח או חפץ דומם כלשהו.

אלימות נגד נשים - תופעה חברתית הכוללת אלימות פיזית, מילולית, ונפשית כלפי נשים. קיימות תיאוריות הטוענות שהסיבה לתופעה זו נעוצה באי השוויון המגדרי ובמעמדן הנחות של נשים לאורך ההיסטוריה. אף על פי התקדמות מסוימת במעמדן של נשים וחקיקת חוקים המגנים עליהן, תופעה זו ממשיכה להתקיים באופן נרחב ולהגדיל את מספר הקורבנות.

 

נתונים ומספרים

על פי נתונים כיום כ-200,000 נשים הותקפו באלימות על ידי בן זוגן. 12 נרצחו על ידי בני זוגן בשנת 2019. 13 נרצחו על ידי בני זוגן מתחילת שנת 2020, ומתוכן 11 נרצחו בתקופת הקורונה (ממרץ 2020). על פי נתונים אלו ניתן לראות כי אלימות נגד נשים ממשיכה וכי בתקופת הקורונה גדלה אף יותר, עידית רייכרט , עורכת דין וסנגורית מומחית למשפט פלילי , אמרה לוואלה ! NEWS כי " העלייה במקרי האלימות במשפחה מורגשת היטב וניכרת גם אצל עורכי הדין. הסגרים החוזרים, הקושי הכלכלי, הבטלה ושינוי השגרה, הביאו את האנשים למצבי קיצון והחריפו משברים שקודם לכן טופלו או היו מאוזנים ".

חינוך- כיום בישראל לא נותנים מספיק חשיבות לתופעת האלימות, לא מלמדים על זה במסגרות חינוכיות וזה לא מגיע לסדר היום. תופעה זו מגיעה לתודעה רק שיש מקרה אלים במיוחד וחריג ורק אז זה מופיע בתקשורת. אך השאלה הנשאלת היא למה מההתחלה לא לדבר על זה ולהכניס את זה לסדר היום ידעו ויכירו?

כמו כן ביותר מ-70 מדינות מסביב לעולם קיימת תוכנית פעולה לאומית ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, הכוללת התייחסות לטיפול באלימות נגד נשים. נכון להיום, בישראל לא מיושמת תוכנית כזו.

​

 

החוק למניעת אלימות במשפחה-חוק זה מעניק הגנה לאדם החווה במסגרת משפחתית אלימות קשה.

 

תרשים 1 :כלל תיקי העבירות בין בני זוג, ומהם: תיקי עבירות אלימות גופנית ואיומים, 2020-2016 

 

מהתרשים עולה כי בין השנים 2017 ו-2019 חלה עלייה מתונה במספר תיקי החקירה שנפתחו בגין כלל העבירות בין בני זוג וכן בתיקי חקירה בגין עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני זוג. לעומת זאת, בין השנים 2019 ו-2020 חלה עלייה גדולה יותר – מספר התיקים שנפתחו בגין כלל העבירות בין בני זוג עלה בכ-%12 ומספר התיקים שנפתחו בגין עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני זוג עלה ב-11% .

 

ישנן נשים שחיות בפחד, שחיות בזוגיות עם גבר אלים, ומפחדות לדבר ולהגיד מה שהן חושבות רק מהפחד שהוא יתעצבן וירים ידיים.
בין שנת 2019 לשנת 2020 עלה ב-%8 המספר הכולל של הפניות למקלטים; מספר הפונות שהתקבלו והגיעו למקלטים עלה ב- %19 ,ככל הנראה גם על רקע הגדלת מספר המקלטים.

 

אך עם הפחד והכאב שהן חוות הן מפחדות להתלונן, והסיבות הן:
 

• האשמה עצמית - האישה נוטה לקבל על עצמה את האחריות והאשמה להתרחשות האלימות. נטייה זו קשורה לתפיסה המסורתית של האישה את עצמה כאחראית לשלמות המשפחה וליחסים בתוכה, לתחושת הכישלון בבחירת בן הזוג, לפגיעה בילדים ולהישארותה במערכת היחסים. תחושות אלו מתעצמות גם עקב יחסו של בן הזוג המאשים אותה בחוסר תפקוד זוגי והורי ומטיל עליה את האחריות למתרחש.

 

 

• בושה -  אירועי האלימות הקשים על כל סוגיהם מצמיחים בושה הנובעת מתחושת השוני והנחיתות בהשוואה לנשים אחרות שאינן נפגעות אלימות במשפחה. לכך מצטרפות תחושות האשם והכישלון, חוסר האונים והפגיעה המשמעותית בערך העצמי. הבושה גורמת לשמירת הסוד ומחזקת את הבידוד והניתוק מהחברה.

 

• כעס -  בשלב מסוים מפתחת האישה כעס על בן הזוג. כעס זה יכול להיות גם מנוף לפנייה לגורמי הטיפול והאכיפה השונים. לעתים, מופנה הכעס כלפי העצמי ומתבטא בדיכאון ובהתנהגות אבדנית.

• אבל ואובדן - במהלך הקשר האלים מאבדת האישה את הביטחון הפיזי והנפשי, קשרים משפחתיים וחברתיים משמעותיים, פנטזיות ותקווה לזוגיות טובה ואמונה בעתיד. מצב זה גורם לתחושת אבל מתמשך, עצבות, דיכאון ופגיעה בתפקודה הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי.

• ענישה- הענישה לא מספיק מחמירה בארץ, והקורבנות מפחדות להתלונן. הקורבנות מפחדות מ''היום שאחרי'' ומה יקרה שהוא השתחרר מהכלא.

 

 

 

​

ניתוח תובנות מהתחקיר ומסקנות על פי תוצאות הסקר:

1.רוב האנשים שענו על הסקר הן נשים.

2.על פי תוצאות הסקר רוב האנשים הצביעו כי הם כן בעלי משפחה ולכן ניתן להבין כי לרובם הנושא הזה כן מדבר מכיוון שגם להם יש משפחה והם אינם רוצים שיפגעו בהם.

3.לפי הסקר הסקנו כי מעט אנשים מכירים  אדם החווה אלימות לעומת מספר האחוזים שבו אנשים אינם מכירים אדם החווה אלימות.

4.לפי תוצאות הסקר אנשים שיערו כי הנפגעים מאלימות אינם משתפים כי הם חווים אלימות מכיוון שהם פוחדים מהחברה,החוק,משפחה,בעל/בן זוג וכל זאת משפיע עליהם בצורה כזו או אחרת ,לפי התוצאות ניתן להבין כי הם פוחדים מה יגידו או יעשו לכן הם לא פועלים כמו שמצריך מהם לעשות.

5. מספר מועט של אנשים בחרו כי האנשים החווים אלימות אינם צריכים לשתף כי הם חווים מקרה אלימות לעומת זאת ,מספר גבוה של אנשים בחרו שדווקא כן צריך לשתף אנו מסיקים מכך שהרוב בחר כן לשתף מכיוון שהם רוצים למנוע מצבים לא נעימים וחמורים יותר ממה שהם חווים.

6.רוב האנשים שענו על הסקר הצביעו כי האלימות שחוות אותן נשים הנפגעות הם לא בהכרח באלימות פיזית אלא היא באה לידי ביטוי גם באלימות מילולית והשאר טענו כי אינם חושבים שזה בהכרח אלימות פיזית.

7.לפי תוצאות הסקר ניתן להסיק כי מספר  מועט של אנשים אינם נחשפו לפעילות חינוכית מצד שני מספר גדול של אחוזים הצביע כי הם כן נחשפו לפעילות חינוכית לפי מה שניתן להבין היא שבבתי ספר כן מקפידים להעלות את הנושא מודעות וכדי ששאר האנשים שדווקא הצביעו שלא נחשפו ניתן יהיה להוסיף לאו דווקא פעילות אלא איכשהו להעלות יותר את המודעות לנושא זה.

8.רוב נחשפו לפעילויות חינוכית האנשים בחרו כי נחשפו לאלימות בנשים ברשת החברתית הנקראת אינסטגרם לכן אנו חושבים כי אנו צריכים לעלות את המודעות לקמפיין שלנו באמצעות הרשת החברתית הזו מכיוון ששם נמצא הקהל המושפע והמשפיע על נושאים אלו.

 

9.לפי תוצאות הסקר הסקנו כי רוב האנשים הנקלעים למודעות בנושא אלימות מרגישים כי הנושא משפיע עליהם מאוד.

10.האנשים שבחרו כי יש לשתף בזמן מקרי האלימות  אנשי חוק ואנשי מקצוע היו שווים,כמות מועטה בחרו כי ניתן לשתף מכרים שיוכלו לעזור לאותן בנות הנפגעות אלימות.

והשאר שזה רוב האנשים, הצביעו כי עליהם לפנות לכל הגורמים הפועלים למען הצלתן של הנשים כלומר לשתף אנשי חוק,אנשי מקצוע,משפחה ומכרים...וכמות מועטה בחרו כי ניתן לשתף מכרים שיוכלו לעזור לאותן בנות הנפגעות אלימות.