ריפלקציה

חיבור לפרויקט

אני התחברתי לפרויקט מפני שצריך לעלות ולהגביר את המודעות לאלימות כלפי נשים.

צריך להעביר את הפגיעה של הנשים, ולהראות לנשים שיש מי שיגן עליהן במידת הצורך.

זה נושא רגיש ונוגע, במיוחד כי אני מהמין הנשי, אפשר להגיד שלמדתי כמה דברים. את כל נושא הגיבוי והליווי המקצועי, את עוצמת המקרים, נחשפתי להרבה מאוד מקרים מסויימים שלפני כן לא נחשפתי ובעיקר לתמיכה שיכולה לעטוף נשים שנמצאות בתוך מעגל הנשים המוכות.

בתור תלמידת תקשורת לשמוע ולהיחשף לסיפורן האישי של הנשים ולהבין את על ליבן, זה העצים אותי וריתק אותי.

לא היה לי קל לכתוב את תיק ההפקה מפני שלא היה לי רצף מחשבתי כי היו לי הרבה דברים אישיים שהעסיקו את המחשבה שלי ולכן כל פעם מחדש הייתי צריכה להתגייס שוב להשלים את המטלות, כעבודת קבוצה גם היה קצת קשה, היה הבדלים בזמני ההגשה ובדרך העבודה, אבל בסופו של דבר הצלחנו להתעלות ולהגיש כמו שצריך. מצד שני מאוד התחברתי לנושא ובטח אחרי שהשלמתי את עבודת החקר שם נחשפתי לכל הדברים, כמו שציינתי למעלה.

החוזקה שלי במהלך עבודת החקר שבסופו של דבר העמדתי עבודת חקר כמו שצריך, למרות שבהתחלה זה היה נראה שאגיש רק את השם שלי! עליתי על המצופה ושמתי את כל הדאגות בצד ועבדתי על עבודת החקר וככה הצלחתי.

החולשה שלי הייתה בהתחלה לא ידעתי מה יהיה בהמשך ולא רציתי לעשות כלום, ואפילו ויתרתי לעצמי. אך בסוף התעלתי על עצמי.

 תפקידי בפרויקט היה עוזרת צלמת, חלק מהסרטונים השתתפתי.

שיתוף פעולה בקבוצה היה בהתחלה קשה, פחות שיתפנו פעולה, אבל בסופו של דבר שיתפנו פעולה ובעריכת הסרטונים ובשליחת המשימות.

אני ניהלתי את הרישום של כל לוח הצילומים והתכנון והעזרה בתכנון הצילומים עצמם, זה חיבר אותי לעל רצף העבודה, נתן לי אחריות שגרמה לי להיות חלק מהתהליך.

למדתי שמכירים את הנשים המוכות בחברה הישראלית ונותנים להן מקום, שנושא האלימות כלפי נשים מסוקר בתקשורת הישראלית בהרחבה שיש אירועים קיצוניים ודרמטיים ובשגרה לא שומרים על רצף דיווחים או משאירים את הנושא על סדר היום הציבורי.

לתקשורת יש חשיבות רבה להשפיע על נמענים כלומר הצופים/הקוראים/המאזינים ומחנך  לתרבות אחרת שבה תהיה פחות אלימות כלפי נשים, ונשים ירגישו שיש להן למי לפנות במצבים בעייתים.

במערכת המשפט תפעיל ענישה מחמירה יותר בעקבות הלחץ החברתי והפוליטי.